העולם המודרני סובב סביב לחצים ומתחים. שעות העבודה המרובות, היעדים שלא נגמרים והשאיפות שרק גדלות גורמות לאנשים להיכנס, לעיתים, למצבי לחץ ומתח נפשיים. וכשהנפש במצוקה, הגוף מתחיל לתת את אותותיו. בכל אזור בגוף. גם בזקיקי השיער
מצבי לחץ ומתח נפשי, שפוקדים רבים מאיתנו במצבים שונים במהלך החיים, נחשבים לאחד הגורמים השכיחים לנשירת שיער. ככל שהמתח גובר, כך תופעת הנשירה נעשית חמורה יותר.
גוף ונפש משפיעים זה על זה, ולכן קיים קשר ישיר בין מצב נפשו של האדם לבין מצב שיערו. במרבית המקרים, נשירת השיער נובעת כתוצאה מלחצים, דכאון, טראומות, מתח, פחדים וחרדות.
סוג זה של נשירה, שנגרמת בעקבות סטרס ולחץ נפשי, נקרא בשפה המדעית טלוגן אפלוביום (Telogen Efluvium).
הנשירה לא תופיע בזמן תקופת המתחים, אלא תחל כשלושה עד שישה חודשים לאחר מכן. במרבית המקרים, השיער יצמח מחדש במקום הנשירה. כאשר המתח הנפשי והלחצים הופכים למתמשכים, עלולה נשירת השיער להפוך לכרונית.
כיצד סטרס משפיע על הליך ההתקרחות?
בסיטואציות שונות של מצוקה או סכנה, מסייעת המערכת הסימפתטית לתפקוד הגוף. הטריגר להפעלת מערכת זו הם מצבי מתח ולחץ. במצבים אלו, שולחת המערכת את אותותיה למערכות הגוף, ובעקבות אותות אלו, נוצרת תגובת שרשרת שמשפיעה, בין השאר, על שיערות הראש.
מצבי לחץ נפשי גורמים להופעת סימפטומים גופניים, כגון: כיווץ שרירים באזורים שונים בגוף – לסת, כתפיים, עורף וקרקפת. כאשר שרירי הקרקפת מתכווצים לזמן ממושך, זרימת הדם מהגוף אל הראש נפגמת. בנוסף, הליך חילוף החומרים שנעשה בזקיקי השיער נפגע, ובעקבותיו מנגנוני צמיחת השיער ניזוקים והשיער מתחיל לנשור.
במקרי לחץ קיצוניים, מתעוררת פטריית הקנדידה. פטרייה זו מעוררת את זרימת הדם ואת מערכות הגוף השונות, ובכך גורמת, בין היתר, לנשירת השיער.
שינויים הורמונליים רבים מתרחשים בגוף כאשר הוא נתון במצבי לחץ נפשי. המוח מאתר את המצוקה ומעביר מסרים לגבי מצבו הנפשי של האדם לבלוטת ההיפופיזה, ומשם, התחנה הבאה היא בלוטת יתרת הכליה. בלוטה זו מגבירה את קצב שחרורם של ההורמונים למערכת הדם, וזה משפיע על זקיקי השיער.
מקרי לחץ מינוריים, שמתרחשים ביום יום, אינם משפיעים בצורה משמעותית על צפיפות השיער. לעומתם, מצבי לחץ קיצוניים עלולים להשפיע ואף לגרום לנשירת שיער. מצבים אלו עלולים לנבוע כתוצאה מאובדן של אדם קרוב, מצער או משינויים דרסטיים שמתרחשים ללא התראה ובצורה פתאומית, למשל: נשירה לאחר לידה. כ- 45% מהנשים סובלות מנשירה כתגובה לחיים החדשים והאינטנסיביים שמגיעים עם כניסת התינוק לחייהם.
כיצד משפיע ההיריון על השיער?
הליך ההיריון גורם לשינויים הורמונליים חדים בגוף האישה. שינויים אלו עלולים להשפיע על מחזור חיי השערה, לקצר את שלב הנסיגה והמנוחה (קטאגן) ובכך לגרום לנשירה (טלוגן) מוגברת של השערה.
סיבה נוספת, שמשפיעה על חוזק השערה, היא היווצרות חוסר משמעותי במינרלים ובוויטמינים בגוף האישה ההרה.
אחת התופעות השכיחות במהלך ההיריון היא אנמיה, שנוצרת בעקבות הפניית משאבי גוף האם לעובר. אחד מהמשאבים האלה הוא ברזל. חוסר במשאב זה בגוף האם עלול להגביר את נשירת השיער לאחר הלידה.
- קראו עוד על תרופות למניעת התקרחות
מדוע הליך הנשירה מתחיל רק לאחר הלידה?
ברוב המקרים, הנשירה תתרחש רק לאחר הלידה, וזאת למרות שהשינויים הפיזיולוגיים וההורמונאליים מתחילים כבר בשלב ההיריון עצמו.
לאחר הלידה, חל שינוי נוסף בגוף האישה והוא אינו זקוק יותר לאותו מערך הורמונלי שתמך בקיום העובר. שינוי זה משפיע על מערכות רבות בגוף, וביניהן גם השיער. כמו כן, היווצרות חסרים במינרלים ובוויטמינים בעקבות הנקה עלולים לגרום לנשירה מוגברת.
בתקופה שלאחר הלידה, נשים רבות סובלות ממחסור בשינה. מחסור זה עלול להשפיע על המערכת האנדוקרינית ולהתבטא בנשירה.
אבחון מצבי סטרס
ניתן לאבחן מצבים אלו באמצעות בדיקת השערות ואזור הקרקפת. שורשי השיער והקרקפת יהפכו לחסרי גמישות, שלא כמו מצבם בעת תקופות של שקט נפשי.
כדאי לקרוא גם:
כיצד ניתן למנוע נשירה בעת סטרס נפשי?
הדרך הכי טובה היא, כמובן, להימנע ממצבי לחץ, ולהתקיים בשלווה פנימית. אך המציאות של היום סובבת סביב לחצים מכיוונים רבים, ולכן זה לא ישים, ונשאר בגדר רעיון אוטופי בלבד.
קיימות פעולות להגמשת העור אשר עשויות למנוע את הליך הנשירה כתוצאה מסטרס, כגון: עיסוי שרירי הקרקפת והרפייתם. עיסוי זה יגרום להמרצת מחזור הדם אל עבר זקיקי השיער. המרצתו של הדם תסייע בהליך סילוק רעלים ותשפר את זרימת החמצן אל השיער. כל אלו יחזקו את צמיחת השיער וימנעו את נשירת השיער.